ב"ה יער הפקאן בע"מ ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

החלטה

רקע

1.המבקשת הינה הבעלים של גן האירועים "יער הפקאן" (להלן: "הגן") מאז שנת 2007, עת רכשה את המקום מבעליו הקודמים ביודעה כי תלויים ועומדים כנגדו צווים שיפוטיים, הן בגין ניהול עסק ללא רישיון והן בגין עבירות בניה ושימוש.

2.עוד במהלך השנים 2005 ו- 2006 הוגשו כנגד הבעלים הקודם כתבי אישום (בתיק עמ"ק 605/05 ובתיק עמ"ק 776/06, בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה), בהם יוחסו לו עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, עבירות של בנייה ללא היתר ואי קיום צו שיפוטי והוא הורשע בביצוע עבירות אלה ונדון לעונשים שכללו בין השאר צו איסור שימוש, צו סגירה וצו הריסה, אשר ביצועם עוכב.

3.ביום 30.10.08, לאחר שהגן עבר לבעלות המבקשת, פנתה האחרונה אל בית המשפט לראשונה, בבקשות להארכת מועד ביצוע צווי איסור השימוש, הסגירה וההריסה.

ביום 12.11.08 החליט בית המשפט להאריך את מועד ביצוע צו הסגירה למשך 18 חודשים, עד ליום 20.5.10. בסמוך לקראת סיום תקופה זו הגישה המבקשת בקשה דומה נוספת וביצוע הצווים עוכב שוב, עד ליום 1.12.11.

בקשתה השלישית של המבקשת להארכת מועד ביצוע הצווים, נענתה על ידי בית המשפט באופן חלקי. בהחלטתו מיום 29.2.12 הורה אז כב' השופט י. טורס על עיכוב ביצוע צו ההריסה למשך 5 חודשים נוספים ואילו הבקשה להארכת מועד ביצוע צו הסגירה נדחתה, תוך מתן זמן התארגנות של 3 חודשים, עד ליום 1.6.12.

בהמשך, האריך כב' השופט מ. מסארווה את מועד ביצוע צו הסגירה עד ליום 30.9.12, בכפוף להמצאת ערבות בנקאית.

4.אלא שבכך לא תם העניין וביום 22.11.12, שבו הצדדים אל בית המשפט והצהירו על הסכמתם לדחות את ביצוע הצווים, על בסיס התחייבות המבקשים שלא להגיש בקשות נוספות להארכת מועד. המשיבה הסכימה להאריך את כניסתו לתוקף של צו איסור השימוש עד ליום 31.3.13 ואת ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.12.13. בית המשפט נתן תוקף להסכמת הצדדים.

5.בקשה נוספת של המבקשת לדחיית כניסתו לתוקף של צו הפסקת איסור השימוש כך שיכנס לתוקפו באותו מועד בו יכנס לתוקף צו ההריסה, כלומר ביום 1.12.13 נדחתה על ידי כב' השופט א. קפלן, בהחלטה מיום 28.4.13.

6.המבקשת אשר לא השלימה עם החלטה זו, ערערה עליה לבית המשפט המחוזי בחיפה וזה החליט, ביום 17.6.13, לקבל את הערעור ולהאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו איסור השימוש במקרקעין עד ליום 15/11/13, בנמקו את ההחלטה בנימוקים אלה:

הועדה המקומית אשר דנה בעניינה של המבקשת ואמורה היתה ליתן החלטתה ביום 11.6.13, השתהתה במתן ההחלטה.

המשיבה לא חלקה אז על כך שהיה והועדה המקומית תמליץ בפני הוועדה המחוזית על מתן היתר לאחר שהמבקשת הוכיחה לה כי מלאה את כל הדרישות שנתבקשה למלא, כי אז יהיה עליה להמתין להחלטת הועדה המחוזית שהיא הגורם המוסמך להכריע בעניינה.

המשיבה אישרה כי היה והתוכניות שהגישה המבקשת יאושרו על ידי הועדה המחוזית, כי אז יקום סיכוי לכך שההיתר יונפק ונושא המקרקעין יוסדר על פי החוק באופן שיינתן היתר כדין וכפועל יוצא מזה, צו איסור השימוש יתרוקן מתוכנו ויתייתר.

המבקשת הותירה רושם של מי שלא ישבה בחיבוק ידיים ופעלה באופן סביר לשם קבלת ההיתר.

במצב דברים זה התרשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט כ. סעב) כי קיים סיכוי לכך שההיתר יינתן ולכן סבר כי ראוי שתינתן אורכה נוספת, עד ליום 15.11.13, ארכה שיהא בה כדי לאפשר למבקשת להתנהל כבית עסק שנטל על עצמו התחייבויות מבלי לפגוע בו וגם באלו הקשורים להפעלתו מבחינה כלכלית ועסקית.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי לדעתו, הגם שהמבקשת התחייבה שלא לבקש הארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו איסור השימוש, הרי שלא היה בהתחייבות זו כדי לחסום את דרכה מלפנות בבקשה נוספת לבית המשפט, בעיקר כאשר נוצרו נסיבות חדשות והליכי הרישוי על פי הדין התקדמו באופן משמעותי.

תוך התייחסות להלכה הפסוקה הקובעת כי הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן ולא להינתן כדבר שבשגרה (רע"פ 1288/04 נימר נג יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, וע"פ 6720/06 דהרי נגד מדינת ישראל), קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר במקרה חריג, תוך מתן משקל מסוים להתנהלות המשיבה אשר במשך שנים הסכימה לדחיית מועד כניסתם לתוקף של הצווים, אך בעיקר משום שסבר כי עלה בידי המבקשת להראות שקיים אופק תכנוני ושגורמי התכנון עשויים לאשר את תכניתה.

בשולי פסק דינו הבהיר כב' השופט סעב כי ראוי שהמבקשת לא תיטול על עצמה התחייבויות נוספות מעבר ליום 15.11.13, כל עוד לא קיבלה היתר כדין והוסיף את הציפיה לכך שהרשויות תפעלנה באופן סביר בבחינת בקשת המבקשת ותכרענה בה לגופה, מוקדם ככל שניתן.

הבקשות ונימוקיהן